פסק-דין בתיק ת"ק 52433-01-12

עסקינן בתביעה להפרש תשלום, בגין נזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מפגיעת רכבו בתאונת דרכים שהתרחשה בצומת קדימה ביום 25.05.2011.

1.         אליבא התובע, לאחר התאונה הזמין באופן פרטי שמאי שיאמוד את גובה הנזק. השמאי קבע שיעור נזק התחלתי של 43%. כמו כן קבע השמאי כי פעולות לתיקון הרכב, יאתרו נזק נוסף. לטעמו שיעור הנזק יעלה עד כדי "אובדן מוחלט". לפיכך, הכריז השמאי על "אובדן מוחלט" והעביר את רישיונות הרכב להפקדה במשרד הרישוי. לאור קביעת השמאי כאמור, נגרם נזק במלוא שווי הרכב, אולם הנתבעת 2 מסרבת לשלמו במלואו, ושילמה 30,066 ש"חבלבד.

התובע מבקש שאורה לנתבעת 2 לשלם לו את ההפרש בסך 28,000 ש"ח, ובתוספת 1,600 ש"ח בגין שכ"ט השמאי.

2.         הנתבעים אינם חולקים על האחריות לקרות הנזק. לשיטתם, הופנה התובע לשמאי מטעם הנתבעת 2, שקבע נזקים בשיעור 29,012 ש"ח בלבד.

3.         למעשה, חלוקים הצדדים, בהסתמך על שתי חוות דעת מקצועיות שונות. לשיטת שמאי התובע, היה מקום להכריז על אבדן הרכב, ולשיטת שמאי הנתבעים ניתן לתקן את הרכב ולפצות בגין ירידת ערכו.

4.         אין מחלוקת שהרכב נשלח לפירוק, אך לא הוברר אם התובע קיבל בעד השרידים פיצוי כספי ומה ערכו. כמו כן, אין מחלוקת כי התובע העמיד את הרכב לבדיקת הנתבעים, לפני פירוקו. לטענתו, נציגי הנתבעים לא הגיעו לבדוק את הרכב.

5.         הדיון הראשון נדחה, לצורך העדת השמאים. בדיון השני, נחקר שמאי התובע בחקירה שכנגד, אולם התובע ויתר על חקירת שמאי הנתבעים. לטענתו לא התכונן לכך ואין לו את הידע המקצועי הדרוש.

חרף העובדה כי ניתן היה לבקש את דחיית הדיון לצורך הכנה לחקירת שמאי הנתבעים, ביקש התובע לסיים את הדיון באותו מועד וביקש כי ביהמ"ש יתן פסק דין על יסוד החומר שבתיק.

6.         לאחר שעיינתי בחוות הדעת של שמאי התובע, משה שטרן, ולאחר שהבאתי בחשבון את חקירתו הנגדית, הגעתי למסקנה שדין התביעה להידחות.

7.         אין מחלוקת כי שטרן העמיד את שיעור הנזק על סך 42.7% משווי הרכב, לאחר שבדק את הנזקים כפי שאירעו, מבלי לבצע בדיקה בזמן פירוק הרכב לצורך תיקון.

השמאי העיד שכאשר ראה את הרכב לראשונה, היה לו "כמעט ברור" שמבחינה בטיחותית, לא יאשר להשתמש ברכב. כן הוסיף, שהיה לו ברור כי אם הרכב יפורק, ימצאו נזקים נוספים ששיעורם יעלה במהרה ב-10% נוספים, כך שממילא יהיה צורך, בסופו של דבר, להכריז על אובדן גמור.

השמאי אישר בחקירתו הנגדית כי נפלה טעות בסעיפים 2-3 לחוות דעתו, שם ציין, באופן סותר, כי הרכב יוכרז כאובדן מלא ומנגד תמסר הודעה לרשות הרישוי על אובדן להלכה.

לשיטתו, אובדן להלכה מדבר בנזק עד כדי 60% מערך הרכב, בעוד שאובדן מוחלט עוסק בנזק העולה על 60%.

8.         עדותו זו של השמאי בעייתית ביותר, משום שלפי עדותו קיים נזק מצטבר של כ-52%. כלומר אף לשיטתו, מדובר באובדן להלכה ולא באובדן מוחלט.

למרות האמור, בחוות-דעתו קבע אובדן מוחלט, כך שהתובע זכאי למלוא ערך הרכב בקיזוז שווי השרידים.

9.         אם לא די באמור, אישר השמאי בחקירתו הנגדית כי התייחס, בהערכת שווי הרכב, לסכום של 77,200 ש"ח שהוא מחיר המחירון נטו, על פי מחירון יצחק לוי לחודש התאונה. עיון בחוות הדעת מעלה כי ערך בדיקה בהתייחס לשווי של 80,000 ש"ח. לא הוברר מדוע קיים הפער.

10.        השמאי אישר בחקירה, שלגבי מחיר הפיצוי, יש להפחית את ערך הרכב על יסוד רכב שכור ורכישה במימון, אולם אין מחלוקת כי לא ערך חישובים אלה בחוות דעתו. משנשאל על כך השיב:

"לשאלתך מי אמור לעשות את החישובים האלה, אני משיב שאם חברת הביטוח היתה מרימה טלפון אחד, אפשר היה לשאול אותי ולדעת בכמה אני מעריך את הירידת ערך של השכרה, ליסינג, או ק"מ גבוה. אני מתייחס בכל דו"ח שלי למרכיבים האלה, אני מציין אותם אך לא שם אותם" (עמ' 5 שורות 4-8 לפרוטוקול).

גרסה זו תמוהה בעיני, בפרט נוכח הסכומים להם טען בחקירה הנגדית, שהינם שונים מהותית מערך הרכב שציין בחוות הדעת, ובפרט כשהחליט, על סמך שיעור הנזק, להכריז על הרכב כאובדן מלא.